Bava Metzia 237

Kapitel 237

א ותנן נמי גבי ערלה כי האי גוונא אילן היוצא מן הגזע ומן השרשין חייב בערלה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מן הגזע פטור מן השרשין חייב

1 Desgleichen haben wir auch vom Ungeweihten gelernt: Bei einem Baume, der aus dem Stamme oder aus den Wurzeln hervorwächst, hat das Gesetz vom Ungeweihten Geltung — so R. Meír; R. Jehuda sagt, der vom Stamme hervorwächst, ist pflichtig und der aus den Wurzeln hervorwächst, ist nicht pflichtig.

ב וצריכי דאי אשמועינן קמייתא בהא קאמר רבי יהודה משום דממונא אבל גבי ערלה דאיסורא אימא מודי ליה לר' מאיר ואי איתמר בהא בהא קאמר ר' מאיר אבל בההיא אימא מודי ליה לר' יהודה צריכי:

2 Und beides ist nötig. Würde nur das erste gelehrt worden sein, [so könnte man glauben,] R. Jehuda vertrete nur hierbei seine Ansicht, weil es sich um eine Geldangelegenheit handelt, beim Ungeweihten aber, wobei es sich um ein kanonisches Verbot handelt, pflichte er R. Meír bei. Und würde nur das andere gelehrt worden sein, [so könnte man glauben,] R. Meír vertrete seine Ansicht nur da, während er dort R. Jehuda beipflichte. Daher ist beides nötig.

ג אמר ר"ש אומר כל שהעליון יכול לפשוט [וכו']: אמרי דבי רבי ינאי ובלבד שלא יאנס

3 R. ŠIMO͑N SAGT, SOWEIT DER OBERE DIE HAND AUSSTRECKEN UND ERFASSEN KANN &C. In der Schule R. Jannajs sagten sie: Nur darf er sich nicht anstrengen.

ד בעי רב ענן ואיתימא רבי ירמיה מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו מגיע לעיקרו ואין מגיע לנופו מאי תיקו:

4 R. A͑nan, nach anderen R. Jirmeja, fragte: Wie ist es, wenn er bis zu den Blättern und nicht zu den Wurzeln oder zu den Wurzeln und nicht zu den Blätternreicht? — Dies bleibt unentschieden.

ה אמר אפרים ספרא תלמידו של ריש לקיש משום ריש לקיש הלכה כר"ש אמרוה קמיה דשבור מלכא אמר להו אפריון נמטייה לרבי שמעון:

5 Ephrajim der Schreiber, ein Schüler des Reš Laqiš, sagte im Namen des Reš Laqiš: Die Halakha ist wie R. Šimo͑n. Als man dies dem Könige Saporberichtete, sprach er: Man zolle R. Šimo͑n Anerkennung.

ו <big>הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא</big>

Vorheriges Kapitel